תוספות על חולין ס׳ א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור חולין ס׳ א:ט׳
9 מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בְּקוֹמָתָן נִבְרְאוּ, בְּדַעְתָּן נִבְרְאוּ, בְּצִבְיוֹנָם נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם״, אַל תִּקְרֵי ״צְבָאָם״ אֶלָּא ״צִבְיוֹנָם״.
פירוש תוספות על חולין ס׳ א:ט׳
9 בקומתן נבראו - לא בעי למימר שנבראו בעמידה דהא אמרינן בפרק אחד דיני ממונות סנהדרין דף לח: גבי אדם הראשון רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו אלא בקומתן היינו שנגמרה כל קומתן מתחלתן:
10 אל תיקרי צבאם אלא צביונם - פירש בערוך דכולהו נפקי מצביונם שהוא לשון יופי כמו ישעיהו ד לצבי ולתפארת ומאחר שהן ביופיין זהו בקומתן ולדעתן שהיופי לא יבא אלא אם כן נגדל כל הצורך ועוד יש לומר דקומתן נפיק מלשון הצבה: